מחשבה נכונה אודות המציאות
היא הגיעה אלי מבוהלת ואבודה. אשה בשלה בת 43, אמא ל3 ילדים נשואה באושר, חיה בקיבוץ.
היא עובדת במוסד רפואי במקצוע נחשק ומכובד אבל חרדה מאוד.
ביתה בכורתה אובחנה זה מכבר כסובלת מאפילפסיה, האיבחון הגיע לאחר שהילדה בת ה12 איבדה את ההכרה לשניה עקב התקף אפילפטי נפלה ונפצעה בבית הספר. הבירור הרפואי המקיף שנערך לילדה הניב טיפול תרופתי מאזן, והילדה חזרה לשגרת יומה.
האמא בגלל חרדותיה שמא יקרה משהו לילדתה החלה להצר את צעדיה של הילדה: מנעה ממנה לעסוק בפעילויות ספורטיביות, לא הרשתה לה לצאת לצופים ולטיולים, לא אפשרה לה לישון אצל חברות, לא נתנה לה לקחת את אחיה הקטנים למגרש המשחקים, הקפידה מאוד על הרגלי השינה והאכילה של הילדה, הזהירה את הילדה כל הזמן מפני ההתקף הצפוי הבא…
הילדה מאוד כעסה על האם ובעיקר כאבה את הגבלת תנועותיה. היות והיא מרגישה מצוין לא הצליחה הילדה להבין מדוע היא לא יכולה ללכת לגלוש, לשחק במגרש עם הילדים האחרים, להשתתף בקבוצת הריצה בבית הספר ולהמנע מטילים עם חברים.
בטיפול הקצר שערכתי עם האם3) פגישות בסך הכל) הבהרתי לאם עקרונות פשוטים המנחים אותי בהפעלת הגישה הקוגניטיבית התנהגותית שבאמצעותה אני מטפלת: היות וכל מחשבה המצויה בראש שלנו נתפסת בעינינו כמציאות, מחשבתה של האם כי ביתה מצויה בסכנה תמידית בגלל האבחון הרפואי גרמה לה להגביל את תנועות הילדה, למרות שלא היתה לכך כל הצדקה רפואית, ברגע שהאם הבינה כי דאגתה לילדה לא תמנע או תייצר את ההתקף האפילפטי הבא, הצליחה האם לחשוב בצורה נכונה ולא להיות שבויה בעיוות המחשבה שאותו היא יצרה.
האם הצליחה להרגיע את חרדותיה באמצעות חשיבה נכונה אודות מחלתה של ביתה ואיפשרה לילדה לחזור לחיים מלאים , מספקים ומהנים.