מה הקשר?
קבוצה ללימוד מיומנויות בינאישיות
יהא הדבר אשר יוצר את הצורך(want) בקשר חברתי ובחברות אשר יהא, נראה שהשפעתו לובשת שתי צורות (forms): צורן בקהל, לפניו יוכל הפרס לפאר את עצמיותו, וצורך בחברים קרובים שאתם יוכל האדם לשקוע באינטימיות עמוקה ובהתתעות מלאה (1959 ,Goffman). החיים העצמאיים בקהילה טומנים בחובם קש״ם מרובים. אנשים נכים רבים חשים בדידות וניתוק קשים מנשוא (,¡Burchard, Hasaz 1991 ,Gordon, & Yoe).
ההנחה כ׳ הנכים הפסיכיאטרים אינם משתלבים חברתית מאחר והם מעדיפים להיות לבד אינה נכונה. הם משתוקקים ליצור קשר ולהשתלב חברתית, אך נתקלים בסטיגמה חברתית, עוני, דח״ה וניכור(Davidson 1997 ,Stayner &). מצב זה מהווה גורם דחק עבור אוכלוסיית נפגעי הנפש ועלול לתרום לירידה במצב הנפשי, לנסיגה חברתית ותפקוד חברתי לקוי. הבדידות הקשה והבידוד החברתי, עלול להוביל להתדרדרות במצבם ולאשפוז נוסף בבית החולים הפסיכיאטרי. מקורמיק (,McCormick 1999) טוען כ׳ גודל רשת התמיכה החברתית והרכבה מהווים אינדקציה לרמת ההשתלבות החברתית של הנכה הפסיכיאטרי בקהילה. מקורמיק, גם (1999 ,McCormick), מוסיף כ׳ רשתות התמיכה החברתיות של אוכלוסיות נפגעי הנפש קטנות משל האוכלוסייה הכללית, כך נוצר מצב של בידוד חברתי ופגיעה במיטבות הנפשית של האדם.
מאפיינים של המחלה פוגעים ביכולות של הנכים הפסיכיאטרים ל״צור קשרים חברתיים ולהשתלב (1997 ,Davidson & Stayner). הפגיעה מתבטאת בליקויים במיומנויות תקשורת, במוטיבציה וביוזמה ליצירת קשרים, ובהתנתקות וההסתגרות המביאים לבידוד חברתי. בספרות המקצועית מומלצות ומוצעות תוכניות והתערבויות שיקומיות רבות בתחומים שונים: דיור, תעסוקה, חברה ופנאי. בנוסף על הנ״ל, החוקרים ליברמן וקופלויז(1995 ,Liberman & Kopelowicz) המליצו על הפעלת תוכניות להקניית מיומנויות חברתיות, בנוסף לתרומת הטיפול התרופתי, במטרה לשפר את רמת התפקוד החברתי והשתלבותם של הנכים בקהילה.
מועדון תעסוקתי ״יחדיו״ מהווה נדבך חשוב ברצף התעסוקתי – שיקומי שק״ם כיום בקהילה. המועדון מהווה מסגרת טרום תעסוקתית המיועדת לנפגעי נפש המתגוררים בקהילה ואינם מסוגלים להשתלב
מאת: א״ל דרור[1] ואירית גיל לב[2]
במסגרת תעסוקתית מתקדמת יותר. במועדון משתלבים משתקמים לאחר אשפוז או נפגעי נפש המופנים מהקהילה. מטרתו של המועדון התעסוקתי לשמש מסגרת של תעסוקה השמה דגש על לימוד ופיתוח כישורי חיים, מיומנויות תעסוקתיות-חברתיות והרגלי עבודה בסיסיים, מתוך שאיפה לקדם את משתקמ׳ המועדון למסגרת תעסוקתית מתקדמת ברצף השיקום התעסוקתי. בשיחות פרטניות עם חלק ממשתקמ׳ המועדון הועלה, לא פעם, הקושי שלהם ביצירת קשרים בין-איש״ם וחברתיים וחוויות הבדידות הקשות שלהם.
למה קבוצה? מתוך הבנתנו כ׳ לקבוצה כוח טיפול׳ החלטנו על הקמת קבוצה להקניית מיומנויות חברתיות למשתקמים במועדון ״יחדיו״. ׳אלום (1975 ,Yalom) טוען שהמשותף לכל הקבוצות הוא התהליכים הריפויים המתרחשים בכל קבוצה מעצם התקיימותה של הקבוצה כקבוצה. זיו וברהב (2001) מוסיפים ומציגים מספר רציונלים כבסיס לבחירת עבודה קבוצתית: נורמליזציה של רגשות, הגדלת מודעות עצמית לדפוסי התנהגות אישיים, הזדמנות לחוויה מתקנת על ידי שחזור התנהגויות עבר ורכישת מיומנויות חברתיות. קבוצות למידה ושיפור מיומנויות, אלה קבוצות שנושא העבודה בהן מוגדר, ממוקד ומובנה. מטרת חברי הקבוצה היא לרכוש מיומנויות לביצוע מטלה מסוימת. המאפיין של קבוצה כזו שכל מפגש היא יחידה בפני עצמה ומנהל הקבוצה אינו מנחה אלא מאמן (Trainer). הוא משמש מעין מורה-מדריך, הוא דידקטי מאוד!נוטל חלק פעיל בתהליך הלמידה (זיו וברהב, 2001).
הרציונאל שהנחה אותנו, בהקמת קבוצה זו, היתה בראש ובראשונה רכישה, לימוד ותרגול של מיומנויות חברתיות, מתוך שאיפה שחברי הקבוצה יוכלו להשתמש במיומנויות שרכשו בכל תחומי ח״הם ובמועדון. אנו מניחים, כ׳ הסביבה הבין-אישית שבה אנשים נמצאים משפיעה על אופ״ם, התנהגותם ורווחתם האישית. כיום, ידוע, שתרומתה של פעילות טיפולית, של הקנ״ת מיומנויות חברתיות בקרב נכים פסיכיאטריים הנם: במתן הזדמנויות לפיתוח קשרים חברתיים, הדדיות ואינטראקציה בין משתתפיה (,McCormick 1999).
מתוך האמור לעי׳ל, בנינו את מסרות הקבוצה כדלקמן:
- רכישת מיומנויות בין-אישיות וחברתיות בקרב חברי הקבוצה.
- פיתוח קשרים תומכים בין חברי הקבוצה ובנ״ת רשת תמיכה
חברתית עבורם. ^
[1] אייל דוור – 0\/\68) סטודנט לתואר שני, אוניברסיטת, חיפה בי״ס לעו׳׳ם. העבודה נעשתה במסגרת פרקטיקום.
[2] אירית גיל לב – (^1) מדריכה בפרקטיקום לתואר שני באוניברסיטת חיפה, בי״ס לעבודה סוציאלית.
פגישה מס׳ 6: יצירת קשר עם אדם לא מוכר – המשך – שיעורי בית
מסרת המפגש: הגדלת מודעות חברי הקבוצה לגבי תכונות והתנהגויות שלהם שמסייעות ו/או מחבלות ביצירת קשר בין-איש׳, שיפור היכולת ליצור קשר עם אדם לא מוכר.
בתום המפגש הקודם, קיבלו חברי הקבוצה, דף עבודה איש׳(שיעורי בית), בו נתבקשו החברים לשים לב לאינסראקציות שהם יוצרים עם אנשים לא מוכרים במהלך השבוע ולענות על דף העבודה. בקבוצה דנו באותן אינסראקציות, תוך הדגשת התכונות וההתנהגויות שמסייעות ו/או מחבלות ביצירת קשר בין-איש׳ חדש. חברי הקבוצה התייחסו ברצינות רבה לשיעורי הבית והביאו את אשר אירע להם במהלך השבוע.
פגישה מם׳ 7: קריטריונים לבחירת חבר
מטרת המפגש: הכרת הבסיסים השונים המרכיבים חברויות כגון: דמיון ושוני בתכונות, בשטחי התעניינות ובמילוי צרכים. הפעילות התחילה בתהליך של הרפיה ואח״כ באמצעות דמיון מודרך, החברים התבקשו לדמ״ן סיטואציה בה נאלצו לבחור חבר עימם היו צריכים לבלות תקופה ממושכת, באי בודד. החברים התבקשו לתאר את החבר הנבחר על פ׳ איפיונים ותכונות שונות. בהמשך נערך דיון בו התבקשו החברים לתאר את הקריטריונים שלהם.
פגישה מם׳ 8 – 9 : התמודדות עם כעם בקשר בין-אישי
מטרות הפגישה: מתן לגיטימציה ואפשרות לביטוי כעס בקשר בין-איש׳ ושימוש בקבוצה ככלי להרחבת האלטרנטיבות להתמודדות עם מצבי כעם בקשר בין-איש׳,
הפעילות בקבוצה החלה בעבודה בתת׳ קבוצות בהן כל חבר התבקש לעשות עבודה פרטנית עם עצמו ולעלות אירועים מח״ו בהן התמודד עם מצבים של כעם בקשר. בהמשך כל התבקשו החברים לשתף אחד את השני בעבודות האישיות ולבחור אירוע אחד ולהציגו במשחק תפקידים, במליאה. כל אירוע שהוצג נותח ונידון במליאה, תוך מתן דגש על ההיבטים הקוגנטיבים והרגשיים של בעלי התפקיד. תשומת לב מיוחדת ניתנה לדרכי ההתמודדות. החברים התבקשו להציע ולשחק דרכי התמודדות חלופיים. החברים הביאו לקבוצה אירועים אמיתים מח״הם, הם הצליחו ל״שחזר״ מחדש את אותן אירועים באופן אוטנטי. הפגישה היוותה אמצעי יעיל לשחרור רגשי של כעסים שנצברו בעבר ולא תמיד ניתן להם ביטוי מתאים. החברים יצאו בתחושה והבינו שבכל קשר בין-אישי עלולים להיות מצבים של כעם. כמו כן המפגש אפשר לחברים להרחיב את את דרכי ההתמודדות שלהם עם מצבים של כעס בקשר בין-אישי.
פגישה מם׳ 10-11 : אני והמשפחה שלי
מטרות המפגש: מתן לגיטימציה ואפשרות לביטוי תחושות ומחשבות של חברי הקבוצה לגבי מערכות יחסיהם המשפחתיות וכן הרחבת דרכי ההתמודדות של החברים בהתמודדותם עם בעיות ביחסיהם עם משפחותיהם. בפגישה נעשה שימוש בקלפי 0H. חברי הקבוצה פתחו באופן גלוי את מערכות יחסיהם המשפחתיים על מורכבותם וקשייהם. הנושאים העיקרים בהם עסקו החברים היו: אני, המחלה ומשפחתי, שליטה הורית, ותלות מול עצמאות. המפגש היה פתוח. האווירה היתה מאוד אינטימית, דבר שאפשר להם לפתוח את הסיפורים הכי איש״ם והכי מורכבים. ניתן היה להתרשם מהמוטיבציה הרבה שהיה לחברים לעזור אחד לשני במתן תמיכה ועצה. לכל משתתף היתה הזדמנות לעזור לאחרים על ידי הבעת דרכים להתמודדות ובו זמנית גם להיעזר על ידי אחרים.
פגישה מם׳ 12: בדידות
מטרות המפגש: מתן אפשרות לביטוי התחושות והרגשות הקשורים למצב של בדידות וכן שימוש בקבוצה ככלי להרחבת האלטרנטיבות להתמודדות עם תופעה זו. במפגש זה השתמשנו בחומרים (פלסטלינה וברבצק). החברים התבקשו ״לפסל״ את בדידותם ובהמשך להוסיף או לשנות את הפסל על מנת להפחית מצב זה. במליאה הוצגו עבודותיהם של החברים תוך מתן דגש על התהליך של היצירה והרגשות והתחושות הנלוות למצב של בדידות. עבודת הפיסול הצליחה לעלות ולחבר את חברי הקבוצה לתחושותיהם ורגשותיהם במצבי בדידות, כמו כן ה- Sharing ההדדי תרם לתחושה ש״כולנו באותה סירה״.
פגישה מם׳ 13: פרידה
מטרות הפגישה: הכנת חברי הקבוצה לסיום הפעילות הקבוצתית, סיכום התמים והמיומנויות שנלמדו בקבוצה. בפגישה נערכה הפעלה חוויתית של ״מתנות״. בהמשך נערך דיון על סיכום התכנים שהועלו בקבוצה ועל התחושות הכרוכות בפרידה. חברי הקבוצה הדגישו במיוחד את תחושת ה״יחד״, האינטימיות בין החברים והעזרה הדדית, שהיתה בקבוצה. תחושת הצער על סיום פעולת הקבוצה עלתה מאוד חזק, אך חברי הקבוצה יכלו גם להבין ולראות מה קיבלו אחד מהשני, בקבוצה זו. לקראת תם הפעילות הועבר שאלון הערכת פעילות הקבוצה, אותו מילאו המשתתפים.
פגישה מם׳ 14: מסיבת סיום.
הערכת התהליך הקבוצתי
כל משתתף קיבל שאלון הערכה מובנה שנבנה במיוחד לצורך הערכת התערבות זו. שאלון ההערכה במי מ־ 4 שאלות המתייחסות למיומנויות שנלמדו בקבוצה 1- 4 שאלות אשר בדקו את מידת שביעות הרצון של כל אחד ממשתתפי הקבוצה. המשתתפים התבקשו למלא את השאלון באופן אנונימי ולסמן את מידת הסכמתם עם השאלות בסולם ליקרס של 1 עד 5 ( 1=מצ״ן בכלל לא, 5=מצ״ן במידה רבה מאוד). מתון 13 משתתפי הקבוצה, 9 משתתפים (9=n) מילאו את שאלון ההערכה.
במפגש המסכם ובשאלוני המשוב, כולם הביעו שביעות רצון מעצם קיום המפגשים. המשתתפים העריכו את האווירה בקבוצה כתומכת מאוד (4.2). כמו כן המשתתפים העריכו שהקבוצה אפשרה להם להיפתח ולדבר על עצמם במידה רבה (4). רוב המשתתפים היו שבעי רצון מההנחיה (4.5).
לטעמנו, הקבוצה השיגה את מטרותיה משום שהמשתתפים העריכו כ׳ למדו מיומנויות בין-אישיות וחברתיות ברמה יחסית גבוהה (יצירת קשר חדש 3.8, מיומנויות תקשורת 3.7, התמודדות עם הבדידות 3.6). בנוסף רוב המשתתפים העריכו כי ימליצו לאנשים אחרים להשתתף בקבוצה דומה בעתיד(4.3).
סיכום
מתוך התנסותי□ בעבודה עם נפגעי נפש, ניתן להניח כי רבים מהם סובלים ממיעוט בקשרים בין-איש״ם, מקוש׳ ביצירת קשרים חדשים !מבדידות. מצב זה כשלעצמו עשוי להיות גורם דחק עבורם, ולכן עשויות להיות השלכות על מצבם הנפשי,התפקודי עד כדי להידרדרות במצבם ולאשפוז נוסף בבית החולים.
תמיכה אמפירית לחשיבות פיתוח תוכניות ללימוד מיומנויות חברתיות עבור נפגעי נפש, נמצא במחקרם של Hayes, Halford & Varghese (1995) אשר מצאו שבקבוצות ללימוד מיומנויות חברתיות (Social skills training) חל גידול באופן משמעותי ברכישת מספר המיומנויות החברתיות, זאת בהשוואה לקבוצות דיון או קבוצות מסוגים אחרים. כמו כן הקבוצה הראתה שיפור באיכות הח״ם של המשתתפים וירידה בפסיכופתולוגיה.
במהלך העבודה הקבוצתית, ניתן היה להבחין בדינמיקה חיובית בין החברים. בין המשתתפים החל תהליך של התקרבות והיכרות מעמיקה יותר. היתה תחושה שהם מסוגלים יותר ויותר לשתף אחד את השני בנושאים אינטימיים. החברים בקבוצה היו קשובים זה לזה וניסו לעזור, לתמוך ולעודד. דוגמא חיה לכך היה במפגש שבו אחת החברות בקבוצה העלתה קושי שיש לה ביחסיה עם ילדיה. חברי הקבוצה הגיבו בהתגייסות מהירה על מנת להעניק לאותה חברה תמיכה רגשית. החברים תמכו, עודדו ונתנו עצות לאותה חברה. המפגש היה כל כך מרגש שבתומו קמה החברה ממקומה וביקשה להודות לכל חברי הקבוצה על עזרתם הנדיבה. ניתן לומר שהקבוצה בהחלט היתה מקום לגיטימי שבו ניתן להתבטא בנושאים מעורר׳ מצוקה, זאת בנוסף להשגת המטרה הרשמית של הקבוצה: לימוד מיומנויות חברתיות. במפגש האחרון, מספר משתתפים ביקשו להמשיך את הפעילות הקבוצתית מעבר לזמן שתוכנן. משתתף אחד אמר שהקבוצה היתה בשבילו: ״כמו משפחה״.
מניסיוננו, חשוב שבקבוצה ללימוד מיומנויות חברתיות, ידרבן המנחה את כל חברי הקבוצה לקחת חלק פעיל בתהליך הלמידה. בנוסף אנו סבורים שחלק מהמיומנויות שנלמדו בקבוצה זו (כגון: התמודדות עם כעס בקשר בין־איש׳) נדרש תהליך ממושך יותר של למידה, על מנת להטמיע ולהפנים את המיומנויות החדשות. באימון למיומנויות, רצוי להשתמש באירועים ודוגמאות מניסיון חייהם של החברים על מנת לחברם באופן רגשי לאירוע ובכדי להגביר מוטיבציה ללמידה.
גישת הפתלוגיות רואה בעובד המקצועי מומחה האחראי על תכנון ההתערבות. לעומת זאת, לפי גישת הכוחות שני השותפים, המטפל והמטופל בודקים יחד את המשאבים הפנימיים והחיצוניים של המטופל ואת מה שיש למטפל להציע, ואלה משמשים בסיס לתוכנית ההתערבות (בן ציון, 2000). בפעילות קבוצתית זו, לא באנו מעמדה של מומחה אלא אפשרנו ודרבנו את החברים לגלות את הכוחות והיכולות הטמונים בהם אשר מאפשרים להם קיום אינטראקציה בין-אישית וחברתית. התנסות זו מדגישה ומבליטה את חשיבותן של פיתוח תוכניות שיקום חברתיות עבור נפגעי הנפש. לפיכך, יש להמשיך ולפתח תוכניות שיקומיות נוספות ללימוד מיומנויות חברתיות שבמסגרתה יוכלו נפגעי הנפש גם ללמוד, גם להתנסות באופן חווייתי במהלך הלמידה וגם להיות באינטראקציה בין־אישית. ■
ביבליוגרפיה
- זיו, ׳., וברהב, י.(2001). מסע קבוצת׳ המדריך למנחה קבוצות. תל-אביב: הוצאת גל.
- כהן, ב.נ.(2000).גישת הכוחות בעבודה סוציאלית. רובו־ה ורווחה, כ׳(3), ע״ע 291-300.